קיבלתי זר פרחים, שוקולד ובקבוק יין מלקוחה ❤️
וזה התחיל בטלפון:
"היי מרב, יש לך משלוח."
"משלוח? אליי? ממי?"
אין לי יום הולדת, לא סיימתי תיק…
באמת שלא הבנתי.
יצאתי החוצה, וידאתי עם השליח שהמשלוח אכן בשבילי, ואז פתחתי את הפתק.
המתנה הייתה מלקוחה שאני מטפלת בה בימים אלה בתיק מול הביטוח הלאומי.
וזה מה שכל כך ריגש אותי.
כי התיק שלה עדיין באמצע הדרך.
עוד אין תוצאה. עוד לא יודעים איך הדברים יסתיימו.
בתיקים מהסוג הזה אני עובדת לפי אחוזי הצלחה. אין הבטחות – יש סיכויים.
אני בוחרת תיקים שאני מאמינה בהם, משקיעה בהם את כל מה שיש לי ופועלת כדי להביא ללקוח את התוצאה הטובה ביותר שאפשר.
אבל את התוצאה הסופית אף אחד לא יכול להבטיח.
והיא לא חיכתה לתוצאה כדי להגיד תודה.
היא בחרה להודות לי כבר עכשיו.
על ההשקעה. על המאמץ. על הליווי.
וזה ריגש אותי מאוד.
כי העבודה שלנו כעורכי דין נמדדת בסופו של דבר גם בתוצאות, אבל הדרך לשם מורכבת מהרבה דברים שאי אפשר למדוד במספרים: להקשיב, לבדוק, להתעקש, להסביר, להיות שם כשקשה – וללוות אדם בתקופה שבה הוא זקוק למישהו שיילחם עבורו.
והפעם קיבלתי תזכורת לכך שגם הדרך עצמה משמעותית.
לפעמים התודה הכי גדולה מגיעה דווקא באמצע הדרך. ❤️
