"החיים קורים עכשיו, החיים אוזלים עכשיו. אי אפשר לדחות יותר כלום…"* – משפט שמהדהד חזק במיוחד בימים אלה, כשהזמן הופך להיות המשאב היקר ביותר שלנו.
בעבודתי כעורכת דין, אני נתקלת שוב ושוב במחיר הכבד של דחיינות. השבוע הגיע אליי מקרה שממחיש זאת בצורה כואבת במיוחד: אישה מבוגרת, שהחלה לפתח דמנציה קלה, לא הספיקה לערוך צוואה או ייפוי כוח מתמשך כשעוד יכלה. ההידרדרות במצבה הייתה מהירה ודרסטית, ו"חלון ההזדמנויות" שלה נסגר.
המשמעות? האישה כבר אינה כשירה לקבוע את רצונה, לערוך צוואה או להחליט מי יקבל החלטות עבורה. הכל תקוע – הכסף בבנק, ההחלטות בנושאים רפואיים, הטיפול הסיעודי. המשפחה נאלצת לפנות לבית המשפט שימנה אפוטרופוס, גורם זר שיקבל החלטות עבורה. האם הוא יידע מה באמת חשוב לה? האם הוא יהיה האדם הנכון בשבילה?
התוצאה היא לא רק בזבוז זמן וכסף, אלא גם עוגמת נפש וויכוחים במשפחה. כל זה יכול היה להימנע אם רק היו מקדימים תרופה למכה.
הדחיינות היא תופעה מוכרת שגובה מחיר כבד בכל תחומי החיים, אבל בענייני משפט וירושה המחיר עלול להיות בלתי הפיך. כשאנחנו דוחים החלטות משפטיות חשובות, אנחנו למעשה מהמרים על העתיד שלנו ושל יקירינו.
אז בבקשה, אל תחכו ל"יום אחד נגיע לזה". החיים קורים עכשיו, והזמן לפעול הוא עכשיו. אם אתם מרגישים שאתם דוחים החלטות חשובות – זה הזמן לעצור את מעגל הדחיינות ולקחת אחריות על העתיד שלכם.
*מתוך טור של רענן שקד, "ידיעות אחרונות"
