לקראת חנוכה, חג של אור ותקווה, קטע משיר של חברתי אביגיל מגידנה גרוס נגע בי במיוחד: "מִי שֶׁרוֹצֶה לִחְיוֹת בְּאוֹר, שֶׁיִּהְיֶה בְּעַצְמוֹ הַפַּנָּס. אִם יַבְעִיר בֶּאֱמוּנָה אֶת הַנֵּר, יִתְכַּוֵּץ גַּם הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּכְנַס."
זה בדיוק הרעיון שהובלתי היום בהרצאה שלי בבנק הבינלאומי: "אני המגדלור" – על ירושות, צוואות וייפוי כוח מתמשך.
בהרצאה דיברתי עם פורשים מהמערכת הבנקאית על האחריות שלנו להאיר את הדרך – לעצמנו וליקירינו. על החשיבות של תכנון מראש כדי לשמור על הכבוד, הרצון והנכסים שלנו.
המשוב שקיבלתי היה מרגש – אנשים יצאו עם תחושה שיש להם הבנה, כלים, וכיוון ברור. לא מתוך חשש, אלא מתוך אהבה ואחריות.
כשאנחנו מסדירים את הדברים מבעוד מועד, אנחנו יוצרים שקט פנימי, בהירות וביטחון. אנחנו הופכים להיות "המגדלור" של המשפחה – מקור אור שמנחה ומכוון גם בזמנים קשים.
הרעיון של "להיות המגדלור" מתחבר יפה לחג חנוכה. כמו הנרות שמדליקים בחנוכייה, כל אחד מאיתנו יכול להיות מקור אור עבור המשפחה שלו. לא רק בחיים, אלא גם בהכנה לעתיד.
תכנון ירושה וצוואות אינו עניין של פחד או דאגה, אלא של אהבה ואחריות. זו דרך להבטיח שהאור שהדלקנו בחיים ימשיך לזרוח גם אחרי שנלך, ושהמשפחה שלנו תמשיך להרגיש בטוחה ומוגנה.
חג חנוכה שמח. שנדע להדליק את האור, ולהיות מגדלור עבור עצמנו ועבור משפחתנו.
