חולצה תכלת במקום מדים, אבל אותם שמיים וחלומות. הוזמנתי להרצות לקצינים ונגדים בחיל האוויר לקראת יום האישה הבינלאומי. האולם היה מלא באנשי קבע, אנשים שרגילים לפרוץ גבולות בשמיים. אבל הפעם דיברנו על פריצת גבולות אחרת.
מול אנשי הקבע האלה, שמבינים היטב מהי מצוינות ומהי מחויבות, דיברנו על החזון לעולם של שוויון אמיתי. לא רק שוויון פורמלי על הנייר, אלא שוויון עמוק בשלושה מישורים: בהזדמנויות, בשכר, ובעיקר – בחלומות.
שוויון בחלומות הוא אולי המשמעותי מכולם. זו היכולת לדמיין עתיד ללא מגבלות, להעז לשאול את עצמנו "מה באמת אני רוצה?", ולהאמין שאנחנו ראויים להשיג את זה. השיח היה פתוח וכן, עם שאלות מאתגרות שהציתו מחשבה והובילו לתובנות משמעותיות.
ואתם.ן – מתי לאחרונה עצרתם לחלום בגדול? מתי חשבתם מה אתם רוצים באמת? בלי להתייחס לתפיסות, לציפיות, למחשבות ולפחדים…. כי לפעמים צריך פשוט לעצור, להרים את העיניים למעלה, ולהעז לחלום.
בחיל האוויר לימדו אותי שהשמיים אינם הגבול. כשאני מביטה בעיניים הנוצצות של הקצינים והנגדים, אני רואה שזה מחלחל וחשוב לי שזה יעבור הלאה.
